<h1>ראב"ן סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף צג:</h2>
אומצא דאסמיק בשר שנקטרור בלעז, חתכיה ומלחיה המלח מוציא את הדם ומותר אפילו לקדירה, שפדיה בלא חתיכה ומליחה מידב דייב כל הדם ומותר, אנחיה אגומרי כמו כן מידב דייב ושרי. וכן ביצי זכר וכן מזירקי הם ורידין, אם חתכן אפילו לקדירה שפיר דמי ואם צלאן בלא חתיכה שפיר דמי. רישא בכיבשא, כך היה מנהגן שהיו מניחין את הראש בתוך הרמץ והגחלים למולגו, ולהכי כי אותביה אצדדין או אנחיריה ולא דץ ביה מידי אסור לפי שהאפר והרמץ סותם את הנחירים ואת בית השחיטה והוי הדם בתוך הראש, אבל אנו שאנו מולגין ומניחין את הראש על השלהבת ועל האש אפילו אי לא דץ ביה מידי בנחיריה בדיעבד שפיר דמי, ומיהו לכתחילה לדוץ בו שפיר דמי. טבח שניקר הבשר ונמצא אחריו חלב כשעורה כשמכרו (מלקין) [מעבירין] אותו, כזית אפילו בב' וג' מקומות (מעבירין) מלקין אותו.
